בס"ד

סוד הצמצום בחטא נדב ואביהוא

מותם של נדב ואביהוא הוא אחד האירועים היותר מסתוריים בספר ויקרא. תיאור המאורע מצטמצם לשני פסוקים בלבד:

"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'"  (י', א-ב).

מהותו המדויקת של חטאם של נדב ואביהוא, שבעטיו נגזר עליהם עונש חמור כל כך, נותרה מעורפלת, חבויה מאחרי התיאור הקצר "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם".

חז"ל חלוקים אודות מיתתם של נדב ואביהוא. יש אומרים שהיו צדיקים וכוונתם הייתה רצויה [ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקעו] ויש אומרים שהורו הלכה בפני רבם [עירובין סג,ע"א], או שנכנסו שתויי יין לאהל מועד, או שנכנסו ללא בגדי הכהונה, או מפני שלא נשאו נשים ומפני שהיו בעלי גאווה, ועל כך נתחייבו מיתה. ברצוני להתמקד בפירוש "משום שלא נשאו נשים"
מובא בזוהר הקדוש: על כן לא נשאו נדב ואביהוא נשים, כי היו דבקים בה' יתברך בלבד ולא צמצמו את עצמם לעולם הזה. מובא בשם הבעש"ט הקדוש על הפסוק "והחיות רצוא ושוב" – שאנחנו, כביכול, החיות ויש לנו רצוא-ושוב, כלומר שאין באפשרות האדם הגשמי להיות דבוק תמיד ללא הפסק בה' יתברך, אלא רק מוכרחים לנתקו לפעמים ולהפסיקו מעבודתו הקדושה. כמו כן הוא צריך לפעמים להפסיק עצמו ולנתק עצמו ולעסוק בענייני הגוף והעולם הזה, כדי שלא ישרף מאורו יתברך ומאור עבודת ה' והתורה הקדושה שיכולה, חס ושלום, להתהפך אצלו לסם-המוות אם לא ידע את גבולו ואת מקומו האמיתי. כמו כן כותב רבי נחמן " .. מבאר שם, שמי שרוצה לעשות תשובה צריך שיהיה לו שני בקיאות, היינו בקי ברצוא ובקי בשוב, שהוא בחינת עיל ונפיק, בחינת: "אם אסק שמים שם אתה", שהוא בחינת בקי ברצוא, "ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת בקי בשוב וכו', כמבאר לעיל, עיין שם. והפירוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה צריך לחגור מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול" וכו', היינו בין שיזכה לאיזו עליה, לאיזו מדרגה גדולה, אף על פי כן אל יעמוד שם ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאוד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו', שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עיל, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להיפך, שאפילו אם ייפול, חס ושלום, למקום שייפול אפילו בשאול תחתיות, גם כן אל יתייאש עצמו לעולם ... (ליקוטי מוהר"ן תורה ו').

נמצא, שהלימוד הפשוט ממעשה נדב ואביהוא, הוא לדעת שהירידות והעליות שאנו עוברים הן לטובתנו, כי הירידות באות "לכבות את השריפה" ואת האש הבוערת. לעומת זאת, העליות ממשיכות להבעיר את לבבנו אל ה' ולישא לבבנו אל שמים. בדרך זו מגיעים ל"איזון" ולשלימות האמיתיים שבין העליות והירידות. ובעליה לא נעצרים אלא רק שואפים לעלות הלאה, אבל עם כל זאת צריך האדם להיזהר שלא להישרף, חס ושלום, באש ההתלהבות. ועל זה כותב רבנו הקדוש, שהאדם צריך להיות בקי ברצוא ובקי בשוב, וכשאדם בקי בזה, אזי הוא זוכה לשלימות האמיתית.

ולפי זה מבואר היטב הטעם "על שלא נשאו נשים" כל התיקון של האדם היא אישה שנאמר: "עזר כנגדו" אומר רש"י בגמרא עוזרת לו וסותרת את דבריו. אמר רבי נחמן מברסלב אישה זה כמו מראה איך שאתה נראה ככה היא תתנהג אליך אם יש לך עברות עברה גוררת עברה והיא באה לתקן אותך ולמרק את העוונות, האישה גורמת לנו להתמודד עם "השוב" בעל כורחנו ולא להיות באשליה שאפשר להיות תמיד "ברצוא" ואולי זאת הייתה הטעות, "האש זרה" שרצו להקריב נדב ואביהו.

נמצאנו למדים שבדרך הנכונה בעבודת ה' היא להיות בתנועה ובהשלמה תמידית מזולתנו ודרך היהדות שההתקרבות לה' היא דווקא מתוך הקמת התא המשפחתי שבו תתגלה השכינה.

בברכת שבת שלום,

הרב חנן אלמקייס